אלימות נפשית כלפי נשים הינה תופעה נפוצה בישראל.
מחקרים מצביעים על כי 50% מהנשים בארץ סופגות בבית קללות ועלבונות.
56% חשופות להתפרצויות זעם וצעקות ו- 31% נתונות לשליטה ולהצרת צעדיהן בתחומים שונים בידי בני זוגן.
(מרכז מינרווה, אוני' חיפה, 2001)
נושא האלימות במשפחה בכללן אלימות נפשית, כלכלית ומילולית קרוב אל ליבי במיוחד.
אני פוגשת את אותן נשים ומזהה אותם כשהן נכנסות למשרדי.
לא בטוחות בעצמן, פוחדות מתוצאות ההליך ובמיוחד איך זה ישפיע עליהם במישור הכלכלי.
כאשר מגיע לפתחי תיק כזה, לאחר גיבוש אסטרטגיה בניהול התיק,
אני מפנה אותן למטפלת רגשית שתתן להן כלים להתמודד עם המשך הליך הגירושין, וזאת מבלי לפחד מתוצאותיו מול בן הזוג האלים.
למרות שהן לא מאמינות, אני יודעת שהן ייצאו לחופשי.
חופש מהנישואין וחופש נפשי מאותו אחד שעבורו הם ויתרו על עצמן, וכיום הן בתהליך מחודש של איחוי השברים.
הרבה פנים לאלימות, אבל את לא חייבת להיות במעגל הזה.
אם את מוצאת את עצמך מתלבטת בנוגע לעתידך,
ויודעת שהדבר היחידי שמפריד בינך לבין חיים ללא אלימות זה האומץ לומר לעצמך:
"עד פה, אני לא אספוג יותר", צרי קשר.
אני אלווה אותך בתהליך שאת כבר התחלת כשאמרת לעצמך את המילים הללו.
ענבר דרור.